Alternative flash content
Requirements
פורים הוא סוף כל החגים.
קדם כל - במובן של מנין החודשים, שהרי על פי המנין בתורה, ניסן הוא החודש הראשון, ואדר הוא החודש ה-12.
ושנית - במובן ההסטורי הרחב יותר, כדברי הרמב"ם בסוף הלכות מגילה (פרק ב הלכה יח):
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם, ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר (ישעיהו ס"ה) כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יבטלו שנאמר (אסתר ט') וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.
במילים אחרות: לא רק את סוף השנה מסמלת מגילת אסתר, כי אם גם את סוף כל הדורות: ימות המשיח.
הכיצד? מדוע תפס פורים מעמד כה חשוב – עד כי לא ייבטל לעולם?
תשובה לכך, ניתן למצוא בהבנה של מימד הזמן וההסטוריה.
שני קצוות מוצאים אנו במימד הזמן ובמימד ההסטוריה הפועלת בתוך הזמן:
הקצה האחד הוא הקצה הבראשיתי, הראשוני, והקצה השני הוא הקצה הסופי, האחרון.
במימד הזמן, הקצה הראשוני הוא אלוקי: "בראשית ברא א-לוקים". גם במימד ההסטורי, הקצה הראשוני הוא ביד ה': "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
אולם מה יקרה בקצה הסופי, האחרון? האם הוא בידי ה' גם הוא, או שמא בידי אדם?
באה מגילת אסתר, אשר מוקד התרחשותה הוא בחודש ניסן (וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ – אסתר ג, יב) וסופה בחודש אדר, ומלמדת את אשר יקרא אותנו באחרית הימים: לא מלמעלה ביד חזקה ובזרוע נטויה ניגאל, כי אם מלמטה, על ידי פוליטיקה נסתרת, בבחינת " וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח).
כשם שהמגילה נקראת בסוף השנה, כך היא מלמדת מה יקרה בסוף הזמנים.
כפי שמלמד התלמוד הירושלמי בברכות:
דלמא (=מעשה): רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה (=בזריחה), וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בירבי: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? כי אשב בחושך ה' אורי לי. כך, בתחילה – "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך - "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך - "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך – "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואחר כך – "ליהודים היתה אורה ושמחה" (פרק א הלכה א). המגילה הפכה להיות הדגם של הגאולה האחרונה.
על פי זה, גאולתנו היום, כאשר אנו במדינתנו הריבונית הבנויה, לקוחה ממגילת אסתר. וקריאתנו בה איננה הזכרה בעלמא של נס שהיה, כי אם חיים כאן ועכשו של נס שהולך ומתהווה.
לאורה של מגילת אסתר.