פרשת ויגש

"בחיים שלנו, כל אחד צריך לדאוג לעצמו" פנה אלי השבוע מישהו.”ככה זה בחיים, לא לדאוג לאחרים...”יצאתי מחדרו וחשבתי לעצמי - האם זה נכון?
ודאי, כל אחד צריך לדאוג לבריאותו הגופנית
ודאי כל אחד צריך לדאוג לבריאותו הנפשית
ודאי כל אחד צריך לדאוג להתפתחותו הרוחנית
אך האם זה כל האדם? האם האדם הוא שישים, שבעים ק"ג שלו וזהו?מיהו האדם מעם ישראל?
בפרשתינו, יהודה,מלמד אותנו שעור חשוב.
יוסף מושל במצרים. משביר אוכל בינללאומי לתושבי מצרים ולכל תושבי האיזור במשך שנות רעב קשות.
בני יעקב, אבותינו,אבות השבטים,יורדים למצרים,לשבור גם להם מזון.שמעון נלקח במאסר. כעת גם בנימין...יהודה,כוח המלכות בעם ישראל,הבטיח ליעקב שידאג לבנימין. שיהיה אחראי להחזרתו השלמה - “אנכי אערבנו...” (בראשית מ"ג,ט).כעת קם יהודה ,מול יוסף לממש ערבות זו.
עמ"י הוא כעץ חי.לו שורשים, גזע,ענפים, עלים ופירות עסיסיים.ממה שהשורשים יונקים עובר לכל חלקי העץ, עד לפירות.מיהם השורשים שלנו? ממי אנחנו יונקים את החיים שלנו?
חז"ל מלמדים אותנו שהאבות – אברהם,יצחק ויעקב והאמהות – שרה,רבקה,רחל ולאה הם השורשים שלנו.אנחנו, הבנים – הפירות.כל מה שקיים בשורשים עובר אלינו הפירות.אבותינו ואמהותינו העבירו אלינו ירושה.ירושה נשמתית,ירושה מידותית,ירושה תכונתית.כשאנחנו לומדות עליהם בתורה, אנו לומדות - מי אנחנו.מה טמון בנו.דרכם, אנו לומדות את נשמתינו. אנחנו ההמשך שלהם,אמנם בקטן יותר.
אהבת ד' של אברהם אבינו, חושפת שגם בנו אהבת ד'.
מסירות הנפש של יצחק אבינו, חושפת  את מסירות הנפש שבנו ושבכל חיל הנלחם על ארצינו.
עמידה בישרות מול קשיי וסיבוכי החיים של יעקב אבינו "כי שרית עם אל' ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב, כ"ח), הטמין בנו חוזק ועמידה מול סיבוכי חיינו כאומה וכפרטים.
צניעותה של שרה אמנו,תפילותיהן של אמהותינו ועוד ועוד חושפים את הכוחות והמידות הקיימים בנו.
מיעקב אבינו מתפתח ציבור. מהם מתגלים שנים עשר השבטים. המשפחה שממנה מתחילה להופיע אומה, עם ישראל. גם בני יעקב הם אבותינו - “אבותינו מספר ב'”.מכאן מתחיל בנין בית ישראל מאז ולדורות עולם.
אחד הכוחות החשובים בעם שלנו,המתגלה דרך יהודה -  הוא ערבות.
כשיהודה ניגש ליוסף להשיב את בנימין, הוא חושף בו, ומתוך כך גם בנו, צאצאיו – ערבות. “כי עבדך ערב את הנער מעם אבי...”(בראשית מ"ד, ל"ב). אנחנו עם אחד. יש בינינו קשר אורגני אחד. כל אחד ואורו המיוחד בבנין האומה, אך אנו גוף אחד. ערבות היא הדאגה לאיבר אחר בגוף. לקיחת אחריות על טובת כלל הגוף ומתוך כך, דאגה , אחריות ואכפתיות על כל איברי הגוף.
כשפנה אלי אותו אדם השבוע ואמר שכל אחד צריך לדאוג רק לעצמו – חשבתי לעצמי שאילו לא החיים שלנו, החיים של עם ישראל, החיים של בני יהודה. חיינו – הם חיים של ערבות! בעם ישראל אנו דואגים אחד לשני. איכפת לנו.אנו לוקחים אחריות.
יהודים באנגליה ייאבקו למען שחרור יהודים מרוסיה. יהודים בארץ ישראל ייאבקו להציל יהודים מסוריה,מאתיופיה,להציל יהודים שנחטפו במטוס המובל לאוגנדה. בעמ"י, יהודי נלחם למען אחיו ואחיותיו ומוכן למסור את היקר מכל – חייו, למען דבר יקר עוד יותר – חיי עם ישראל.
"כל ישראל ערבים זה לזה" – איכפת לנו, אנו דואגים אחד לשני, אנו לוקחים אחריות אחד על השני, כי "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" – כשכל אחד יגלה את האור המיוחד שבו, מתוך כך נחשוף עם ישראל חזק ואיתן, שיודע מי הוא, יודע את כוחותיו ומידותיו מאבותיו ומאמהותיו.עם שיונק כוח למלא את תפקידו בעולם – להאיר באור גדול, להאיר באור המוסר, להאיר באור הצדק, להאיר באור הטוב – להאיר באור ד'!
שבת שלום