פרשת וישלח

יעקב מתנהל לעיתו

בתחילת פרשתנו מציע עשו ליעקב ללכת יחד:

"וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" (בראשית פרק לג, יב).

למעשה מציע עשו כי מעתה לא רק שהוא לא לפגוע ביעקב אלא הוא ישתמש בכל צבאו בכדי לשמור על משפחתו החלשה של יעקב. כמו כן דקדוק בלשון הפסוק מראה כי  עשו מציע ליעקב אפילו יותר מכך. מלשו הפסוקים נראה כי עשו מוכן לקבל את עליונותו של יעקב בקשר בינם, ואת תפקידו רק כשומרו של יעקב ומשפחתו היכן שילכו.
למרות ההצעה הנדיבה מתחמק יעקב ואומר כי משפחתו הולכת לאט מידי עבור עשו, וכי הם יוכלו לחיות באחדות אידיאלית רק בעתיד:

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. (שם פסוקים יג- יד).

לכאורה לא מובן- מדוע מסרב יעקב כל כך התוקף להצעה של עשו?

נדמה כי סיום הפרשה יכול להבהיר את חששו של יעקב.
בסיום הפרשה מציגה התורה את "אלופי עשו". מהמתואר בתורה רואים כי עשו הצליח לבנות מערך צבאי מרשים בכוחו, ויותר מכך בארגון שבו. בעוד בני יעקב עדיין היו מצויים בסכסוכים מתמידים עם אחרים ואפילו בתוך עצמם, אלופי עשו מסוגלים היו לבנות צבא מאוחד בו כל אחד יודע את מקומו בהיררכיה, וממילא הם מצליחים להגיע לתוצאות של עוצמה.
מצב זה מזכיר לא מעט את מקומם של הקשורים לערכי תורה לעומת מי שחיים מתוך ערכים מערביים בלבד. בעוד האחרונים מסוגלים להיכנס במהירות וללא היסוסים רבים לעולם הגדול, להחליט מה הם רוצים לעשות, ולהיות חלק מהמסגרת והיררכיה של עולם העבודה, הראשונים עדיין מנסים לברר את לעצמם את מקומם וערכיהם וחיים בחוסר יציבות. הסיבה להבדל בים היא שככל שכוחותיה ושאיפותיו של איש או אישה גדולים יותר, כך לוקח זמן רב יותר בכדי להגיע למימוש וביטחון, וכך הוא עובר דרך ארוכה יותר של חולשה, בלבול- ואפילו נפילות.

יעקב הכיר את גדולת בניו וידע כי מרוב גדולה הם לא יהיו מסוגלים להכפיף את עצמם ל"צבא ה'" עד שיעברו תהליך ארוך של בירור. לעומת זאת עשו היה "עשוי" כבר בלידתו. הוא לא הגיע לעולם עם פוטנציאל רוחני עשיר, וממילא היה מסוגל לממש במהירות את הפוטנציאל החומרי הטמון בו ללא היסוסים או בירורים. משום כך יעקב חשש שבניו יסתכלו בקנאה בחבריהם צאצאי עשו ויתקשו לראות כי החולשה וחוסר היציבות הזמנית אינה ראיה לאי צדקת הדרך- אלא דווקא ראיה לעומקה.

על פי זה מובן מדוע סירב יעקב להצעה הנדימה של עשו. יעקב אמר כי הוא מעדיף כי משפחתו "תתנהל לעיתה", ורק כאשר היא תגיע אחרי כל הסיבוכים למימוש מלא תוכל להיוווצר אחדות בריאה בין המשפחות, כאשר לכולם יהיה ברור כי המרכז הוא תורתו וערכיו של יעקב.