פרשת מסעי

סיומה של פרשת מסעי, כולל פרשיה מעניינת:
וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף
וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: 
וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
וַאדֹנִי צֻוָּה בַיקֹוָק לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: 
וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים
וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ
וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם
וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ:
בני גלעד חוששים כי בעקבות המצוה לתת לבנות צלפחד נחלה, עלולה נחלתן להיהפך להיות לשבט אחר. בעקבות כך מצוה משה שבנות צלפחד יהיו רק לבני דודיהן לנשים, וכך תישאר נחלתן בתוך שבט מנשה.
שתי נקודות חשובות עולות למקרא הדברים:
א. הנישואין הם דבר שניתן להגבילו לבני דודים בלבד, מה שמנוגד לתפישה הרומנטית הגורסת כי את בן הזוג ניתן למצוא באוטובוס או ברכבת, ומה שקובע את חשיבות הנישואים הוא רמת הרגש המתעורר בעקבות המפגש;
ב. יש קשר בין הנישואין לבין הנחלה: את הבית היהודי יש לבסס לא רק על קשר רגשי בין בני זוג, מה שהוא בודאי חשוב ביותר, אלא גם על מטרות רחוקות יותר כמו הקמת משפחה, נחלה בארץ וכו'.
כיצד קרה שמוסד הנישואים הפך להיות קשור לרומנטיקה ולקשר הרגשי? האם זו תוצאה של המהפיכה הצרפתית שבעטה במסורת (הקתולית בעיקר) או תוצאה של עולם הקולנוע ההוליוודי?
האם לא הגיע הזמן להחזיר את מוסד הנישואין לממדיו הקודמים, לפיהם הקמת הבית היהודי איננה מבוססת על בסיס רגשי ורומנטי בלבד, אלא על יסודות של נחלה, מסורת ומטרות גדולות?
נקודה למחשבה.